<h1>הבתים — שערי תשובה שער רביעי</h1>
<h2>דף צב.</h2>
ומהם חמשה דברים העושה אותם אין חזקתו לשוב מהם, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא. ואלו הן, א) האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שזה אבק גזל, והוא מדמה שלא חטא ויאמר כלום אכלתי שלא ברשותו. ב) המשתמש בעבוטו של עני, שהעבוט אינו אלא כגון קרדום ומחרישה ויאמר בלבו אינם חסרים ולא גזלתי אותו. ג) המסתכל בעריות מעלה על לבו שאין בכך כלום, אומר וכי בעלתי או קרבתי, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות, שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ד) המתכבד בקלון חברו ואומר בלבו שאינו חוטא, לפי שאין חברו עומד שם ולא הגיע לו בשתו ולא ביישו, אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חברו, או חכמתו, כדי (שיראם) [שיראה] מכללם שהוא מכובד וחברו בזוי. ה) החושד בכשרים, אומר בלבו שאינו חוטא לפי שהוא אומר מה עשיתי לו, וכי יש שם אלא חשד שמא [עשה שמא] לא עשה, והוא אינו יודע שזה עון שמשים אדם כשר בדעתו, לבעל עבירות, לר"ם.
<h2>דף צט:</h2>
ומהם חמשה דברים הם נועלים דרכי התשובה בפני עושיהם, ואלו הן, א) הפורש מן הצבור, לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהן, ולא יזכה עמהם בזכות שעושין. ב)0החולק על דברי חכמים, לפי שמחלקותיו גורמות לפרוש מהם ואינו יודע דרכי התשובה. ג) המלעיג על המצות, שכיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהם ולא עושם, ואם לא יעשה במה יזכה. ד) המבזה את רבותיו, שדבר זה גורם להדפו ולדחפו [ולטרדו כגחזי ו]בזמן שנטרד לא ימציא לו מלמד יורה לו דרך האמת. ה) השונא את התוכחת, שהרי לא הניח לו דרך תשובה, שתוכחת גורמת לתשובה בזמן שמודיעין לו לאדם חטאיו ומכלימין אותו חוזר בתשובה, כמו שכתוב בתורה זכור אל תשכח ממרים הייתם, ולא נתן ה' לב לדעת, עם נבל ולא חכם, וכן ישעיה הנביא הוכיח את ישראל ואמר הוי גוי חוטא, ידע שור קונהו, מדעתי כי קשה אתה וכן צוה הקל להוכיח החטאים, שנאמר קרא בגרון ולא תחשוך. וכן כל הנביאים הוכיחו בישראל עד שחזרו בתשובה. וזה ששונא את התוכחת אינו בא למוכיח, ולא שומע דבריו לפיכך יעמד בחטאתיו שהם טובים בעיניו, לר"ם.
<h2>דף קז:</h2>
עשרים וארבעה דברים מעכבין את התשובה, ארבעה מהם עון גדול, והעושה אחת מארבעתם אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו, ואלו הן, א) המחטיא את הרבים, ובכלל עון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה אחת. ב) המטה את חברו מדרך טובה לדרך רעה כגון מסית ומדיח. ג) הרואה את בנו יוצא לתרבות רעה ואינו מוחה בידו, הואיל ובנו ברשותו, אלו מחה בו היה פורש ונמצא כמחטיא אותו. ובכלל עון זה כל שאיפשר בידו למחות באחרים בין רבים בין יחיד, ולא מיחה אלא יניח אותן בכשלונן. ד) האומר אחטא ואשוב ובכלל עון זה האומר אחטא ויום הכפורים מכפר, לר"ם.
<h2>דף קי.</h2>
ומהם חמשה דברים הם נועלים דרכי התשובה בפני עושיהם, ואלו הן, א) הפורש מן הצבור, לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהן, ולא יזכה עמהם בזכות שעושין. ב) החולק על דברי חכמים, לפי שמחלקותיו גורמות לפרוש מהם ואינו יודע דרכי התשובה. ג) המלעיג על המצות, שכיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהם ולא עושם, ואם לא יעשה במה יזכה. ד) המבזה את רבותיו, שדבר זה גורם להדפו ולדחפו [ולטרדו כגחזי ו]בזמן שנטרד לא ימציא לו מלמד יורה לו דרך האמת. ה) השונא את התוכחת, שהרי לא הניח לו דרך תשובה, שתוכחת גורמת לתשובה בזמן שמודיעין לו לאדם חטאיו ומכלימין אותו חוזר בתשובה, כמו שכתוב בתורה זכור אל תשכח ממרים הייתם, ולא נתן ה' לב לדעת, עם נבל ולא חכם, וכן ישעיה הנביא הוכיח את ישראל ואמר הוי גוי חוטא, ידע שור קונהו, מדעתי כי קשה אתה וכן צוה הקל להוכיח החטאים, שנאמר קרא בגרון ולא תחשוך. וכן כל הנביאים הוכיחו בישראל עד שחזרו בתשובה. וזה ששונא את התוכחת אינו בא למוכיח, ולא שומע דבריו לפיכך יעמד בחטאתיו שהם טובים בעיניו, לר"ם.
